פסק-דין בתיק ב"ל 13453-05-11

1.         זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 27/4/11 (להלן: הוועדה), אשר קבעה למערער 5% נכות מיום 29/9/09 (להלן: ההחלטה).

2.         טענות המערער:

2.1        בהתאם לפסק דין מכוחו התכנסה הוועדה הופנתה הוועדה במסגרת פסק הדין לכך כי עליה לצאת מתוך נקודת יסוד שליקוי השמיעה של המערער נובע מחשיפה לרעש בלבד וזאת לאור קביעת וועדה קודמת ולא ממצב קודם.

            קביעה זו לעניין קשר סיבתי הינה קביעה חלוטה שנקבעה על ידי וועדה לעררים קודמת שקבעה כי הנזק השמעתי כולו נובע מחשיפה לרעש, כאשר המשיב לא ערער על אותה החלטה.

2.2        קביעת הוועדה כי להערכתה כשם שליקוי השמיעה אינו נובע כולו מחשיפה לרעש, כך גם הטנטון, הינה חריגה מסמכות לאור החלטה חלוטה של וועדה קודמת.

2.3        קביעות הוועדה לפיהן: קביעת וועדה קודמת שהנכות נובעת כולה כתוצאה מחשיפה לרעש אינה תואמת את הידע המקובל בספרות הרפואית; כי אין לדעתה לייחס את ליקוי השמיעה כולו לחשיפה לרעש, גם אם וועדות קודמות קבעו שכך הוא; כי באותה מידה לא ניתן לקשור את כל ליקוי השמיעה לחשיפה לרעש ואף את הטנטון לחשיפה שכזאת; כשבהמשך ניתן הסבר על ידי הוועדה למה לדעתה הנזק השמעתי אינו נובע כולו מחשיפה לרעש - הינן קביעות המנוגדות לפסק הדין, אשר קבע כאמור כי היה על הוועדה לצאת מנקודת יסוד כי כל הנזק נובע מחשיפה לרעש וזאת אף אם הוועדה נשוא הערעור סברה כי החלטת וועדה קודמת בטעות יסודה.

פועל יוצא מהאמור הוא כי היה על הוועדה לשייך את כל הטנטון ולא רק מחציתו לחשיפה מרעש.

3.         טענות המשיב:

3.1        עסקינן בהחלטה על ועדה רפואית לעררים מיום 27/4/11, שהתכנסה מכוח פסק דינה של כב' השופטת שומרוני אילת מיום 23/3/11, שניתן בתיק בל 8587-09-10.

3.2        המשיב יטען כי מאחר ועניין לנו בוועדה רפואית לעררים, שקבעה דרגת נכות בגין טנטון שהוכר כפגיעה בעבודה על ידי פקיד התביעות לפי סעיף 84א לחוק, ומאחר ומדובר בשאלת הקשר הסיבתי הרפואי בין הטנטון לחשיפה לרעש בעבודה, הרי שתביעתו של המערער להכרה בטנטון הינה תביעה נפרדת מהתביעה לליקוי שמיעה, שאף היא כמובן הוכרה כפגיעה בעבודה.

לציין כי התביעה להכרה בטנטון אושרה על ידי פקיד התביעות רק ב-18/4/10, בעוד שהתביעה בעניין ליקוי השמיעה הוכרה על ידי פקיד התביעות כפגיעה בעבודה וזאת עוד ב-25/3/08.

בנסיבות אלה אין מקום לקבוע כי החלטות ועדה רפואית לעניין ליקוי שמיעה מחייבות את קביעת הוועדה הרפואית לעניין טנטון.

3.3        הוועדה נשוא הערעור הסבירה מפורשות מדוע אין להנציח את הטעות שנקבעה בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים לעניין ליקוי השמיעה ביום 6/12/09 והסבירה מפורשות כי לאחר שבדקה את כל בדיקות השמיעה ועברה על חוות דעתו של ד"ר גולדשר מיום 19/12/06, אשר מהם עולה כי לא כל ליקוי השמיעה מיוחס לחשיפה לרעש מעבודה, שכן בחלקו הוא קשור לרקע תחלואתי ועל פי הידע המקובל בספרות הרפואית והממצאים הרפואיים שעמדו בפני הוועדה, הדגישה הוועדה כי אין ביכולתה לקבל את הטעות שנפלה בקביעת הוועדה הרפואית מיום 6/12/09 לעניין ליקוי השמיעה.

הוועדה שדנה בשאלת הטנטון הסבירה שלא ניתן לקשור את כל ליקוי השמיעה לחשיפה לרעש וכך גם לא ניתן לקשור את הפגימה בגין טנטון כולה לחשיפה לרעש מהעבודה ולכן פסקה בדין רק 5% למערער בגין טנטון ולא 10% וזאת נוכח מצבו הקודם, התחלואתי. לעניין זה יטען המשיב שאין מצופה מועדה רפואית שדנה בפגימה נפרדת, פגימת הטנטון, זאת להבדיל מועדה קודמת לעניין ליקוי השמיעה, כי תבוא ותעצום עיניים ולא תנכה מצב קודם על אף שעומד בפניה למעשה המצב הקודם, כפי שהתגלה בממצאים הרפואיים, במיוחד בבדיקות השמיעה שעבר המערער.

3.4        פסק הדין שעל פיו התכנסה הוועדה, לא הורה לוועדה שלא לנכות מצב קודם, אלא הפנתה את הוועדה לקביעת ועדה קודמת לעניין ליקוי השמיעה וביקשה כי הוועדה תשקול את קביעתה לאחר שתעבור על פרוטוקול הוועדה לעניין ליקוי השמיעה ותנמק את החלטתה.

על כן, לא נפל כל פגם משפטי בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים בעניין הטנטון.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

4.         השאלה להכרעה במקרה הנוכחי היא האם מילאה הוועדה אחר ההוראות המפורשות שבפסק הדין.

            הלכה פסוקה היא כי: